עוגני קרקע בישראל – חזון ומציאות

שרטוט 1 - גיאומטריית עוגני קרקע

ו. חלק העוגן הקדמי מחובר למבנה באמצעות מערכת ראש העוגן, המותאם לסוג העוגן, (עוגן כבלים, או עוגן מוטות). החלק האחורי של העוגן תפוס, בתחום יציב של הקרקע ומעוגן בה באמצעות דייס צמנטי או דייס שרף (איזור "תפיסה"). החלק המרכזי של העוגן עובר בתווך הקרקע שנמצא בתחום "מעגל הגלישה", שאינו יציב. לכן, פלדת הדריכה (כבלים או מוטות) מופרדת שם מהקרקע, בתוך צנרת גמישה. אזור זה מוגדר כ"קטע חופשי".

​

ז. כל רכיבי העוגן מתוכננים נגד קורוזיה ושיתוך, בהתאם לתקופת הקיים שלהם. הדייס הצמנטי נבדק לעמידותו מפני קורוזיה וכל רכיבי פלדת הדריכה והפלדה הרגילה מוגנים נגד שיתוך, בהתאם לקיים הנדרש מהעוגנים. חלקי העוגן הסינתטיים מוגנים מפני קרינת UV , לפני התקנתם. בעוגנים זמניים נדרשת שכבת הגנה אחת לפחות נגד קורוזיה ואילו בעוגנים קבועות שתי שכבות הגנה כאלו.

 

ח. קדיחת העוגנים נעשית באמצעות מכונה וציוד מתאימים לסוג הקרקע, יציבותה וחדירה אפשרית למפלס מי תהום (עוד על קידוחי קרקע והמאפיינים שלהם).

 

ט. עפ"י דרישות התקן ייצור העוגנים ייעשה ע"י יצרן בעל ידע, יכולת טכנולוגית וניסיון, שיאושר ע"י רשות מוסמכת לכך.

 

י. ביצוע יציקת דייס פנימי בין כבלי/מוטות הדריכה, לצינור שרשורי, מאפשרת, עפ"י התקן, להתייחס לדייס זה כשכבת הגנה. מותנה בביצוע הדיוס בתנאי מפעל, עם דייס צמנטי איכותי, כך שכמות ורוחב הסדקים בדייס יענו לדרישות התקן (לח"מ השגות והערות בנושא זה, כמפורט בהמשך).

 

יא. קיימת דרישה בתקן של הגנה על רכיבי העוגן בכל שלבי הביצוע. דהיינו, מרגע עזיבתו את המפעל ועד התקנתו בקדח המיועד לו. כדי להגן על העוגן יש לדאוג לתנאי הייצור, הובלתו לאתר מהמפעל ולאחר מכן יש להתקינו בקדח. ניתן להבין כי במקרה של יציקת "שורש" העוגן במפעל הרי שהרמתו למשאית, הובלתו בדרכים, הורדתו מהמשאית, הנחתו, הרמתו שוב והחדרתו (לעיתים בכוח) לקדח, עלולה, בוודאות רבה, לגרום לסדקים רבים, כך שיצא שכרו בהפסדו. כדי שדבר כזה יימנע יש להוביל כל עוגן בתבנית ייעודית, שתמנע פגיעה בו, עד רגע ההחדרה לקדח. ברור שכל זה כרוך בעלויות נוספות. החלופה היא הקמת מפעל באתר, הכלכלי רק בפרויקטים גדולים, או במציאת פתרון יצירתי אחר.

 

יב. לאחר התקנת העוגנים, התקן דורש ביצוע דריכת כל עוגן ועוגן כדי לבחון את תפקוד העוגן על כל מרכיביו. רק לאחר השלמת שלב זה ניתן לנעול העוגן בעומס עבודה מתוכנן.

 

יג. התקן דורש כי כל תהליך הדריכה וניתוח הממצאים ייעשה ע"י גורם מנוסה ומוסמך, בפיקוח של המפקח או של גוף מוסמך אחר, כאשר כל הגופים הנ"ל יאושרו ע"יהמתכנן, בהתאם למסמכים שהוצגו.

 

3. חזון ומציאות בתחום

א. הוצאת מפרט כללי בין משרדי בשנת 2005 ובהמשך, תקן מפורט בשנת 2011, היוו ציון דרך בניסיון להסדיר את ענף העוגנים, שפעל זמן רב לפני כן ללא תקינה מוסדרת וללא נהלים וכללים ברורים, כאשר הנושא פרוץ וללא מסגרת ראויה. ביצוע העוגנים אז, היה בכפוף למפרטים טכניים מיוחדים שהוצאו על ידי המתכננים, כל אחד עפ"י כישוריו והבנתו, ללא סטנדרטיזציה.

 

ב. בפרויקטים רבים מאד בעבר, ביצוע העוגנים, בדיקתם ודריכתם, בוצעו ע"י קבלני עוגנים עצמם ללא בקרת ואבטחת איכות נאותים, כאשר הקבלן הוא המבצע והבודק את עצמו בו זמנית.

 

ג. אין ספק שהכנסת המפרט ובהמשך התקן תרמה להעלאת המודעות וטיב העוגנים המיוצרים, אך לא במידה הנדרשת וללא פיקוח נאות. במקביל, חלה בשנים האחרונות עלייה גדולה במספר קבלני העוגנים שחדרו לתחום. התחרות העזה הביאה למצב שמחירי העוגנים ירדו משמעותית (כנראה שמעבר לאפשרות לקיים את כל דרישות התקן). תחום אחד שנפגע במיוחד הוא איכות הבקרה על התקנת העוגנים. קיימת כיום מגמה העומדת בסתירה לדרישות התקן, של חזרה לבדיקת העוגנים ע"י קבלני העוגנים, למרות האמור בתקן ובניגוד להיגיון הנדסי.

 

ד. בענף הבנייה והתשתיות בתחום הציבורי וממשלתי, מקובל ביצוע פרויקטים עפ"י נוהל איכות שבו הקבלן מבצע בקרת איכות כחלק מההסכם, ואילו המזמין מבצע אבטחת איכות. נושא זה בעייתי בתחום העוגנים, הדורש התמחות וידע מהמפקח. נוהל זה לא קיים, בדרך כלל, בשוק הפרטי.

 

ה. במצב השורר היום בתחום, של התחרות הקשה בענף, עלויות האיכות (בקרה ואבטחת איכות) והזמן הנוסף הדרוש לביצוע איכותי של העוגנים, קיימת בעיה כלכלית ובעיית לוחות זמנים, הן למזמין והן לקבלן העוגנים. הבעיות יוצרות לחצים חוזרים ונשנים על המתכננים וצוות הניהול.דבר העלול להוריד את איכות המוצר ולסכן את הפרויקט והאנשים.

 

ו. התקן הישראלי לעוגנים קיים זה עשר שנים. הוא לא עבר עדיין רוויזיה, כנדרש בו. נראה לי כי זה הזמן לבחון מחדש את התקן ולעדכנו, בין היתר כדי למנוע את המשך ההידרדרות בתחום, כפי שפורט בהרחבה לעיל. חדשות מעודדות ניתן למצוא במפרט כללי מעודכן שהוציאה רכבת ישראל בשנת 2018.

 

* אינג' מוטי יוגר – חבר איגוד, תא גיאוטכני, בעל תואר ראשון ושניב הנדסה אזרחית, במסגרת "המכון הפוליטכני של ניו יורק". התמחותו במסגרת התואר השני, היתה בתחום הביסוס והנדסה גיאוטכנית. פעילותו המקצועית כעצמאי, בתחום ייעוץ לביסוס וגיאוטכניקה, החלה בשנת 1981, ובשנת 2002 המשרד עבר לפעול במסגרת חב' אינג' מ.יוגר בע"מ. החברה עוסקת כיום בכל תחומי הגיאוטכניה והביסוס, מתמחה בתחום ייצוב מדרונות והחדרת שיטות בתחום הגיאוטכני ורוב פעילותה מתרכזת בארץ. החברה מתמחה בפתרון בעיות גיאוטכניות קשות ושיטות ביסוס ייחודיות נוסף לפעילותה השוטפת.

- סייע בהכנת הכתבה, אינג' שלמה ליברמן, ממשרד ג.א.ש – הנדסת בניין וגשרים בע"מ

 

.